הסוד שמאחורי עמידותם של מחממים לחוץ
האם תהיתם פעם למה כל כך הרבה מחממים לחוץ פשוט נהרסים? ברוב המקרים, זה לא החלק החם של המחמם שנהרס – אלא נקודת החיבור בין החוטים. כשמניחים מחמם באינפרא-אדום בחוץ, החוטים האלו נמצאים בסיטואציה קשה: לחות גבוהה ושינויי טמפרטורה קיצוניים. רבים מהיצרנים מתעלמים מהחריץ הקטן שבו החוטים נמצאים. זו בדיוק הנקודה שבה מתחילות הבעיות.
בעיית ההתכווצות
מנורות אינפרא-אדום הופכות לחמות מאוד. אם החומר שמשמש לאטימת החריץ אינו איכותי, הוא מתחיל להתכווץ, ואז נוצרים סדקים. ראיתי זאת פעמים רבות עם חומרי הדבקה זולים. הם פשוט “נשרפים” תחת החום, עד שהם נהיים שבירים. כשהאטימה נשברת, הגשם והלחות יכולים לחדור לנקודת החיבור החשמלית. זה גורם לחמצון, לקצר חשמלי, ולכך שהמחמם לא יוכל לעבוד. הדרך המקצועית לעשות זאת היא באמצעות סיליקון או חומרים קרמיים שעמידים בטמפרטורות גבוהות. חומרים אלו מתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו הזכוכית והמתכת, ולכן הם נשארים גמישים. הם לא נשרפים כשהמחמם נדלק ונכבה.
למה האיכות חשובה
חלק מהחברות מנסות לחסוך כסף על ידי שימוש בחומרי חיבור פשוטים. האמינו לי, זה לא יעבוד. אנחנו עושים זאת בדרך אחרת – אנו משתמשים בתהליך כימי שמחבר את החוטים למארז של המחמם. זה יוצר מחסום אטום שמונע מהמים לחדור לחוטים. אבל אי אפשר פשוט להפוך את האטימה לחזקה מדי. זו בעיה של איזון. אם האטימה קשה מדי, המתכת תתרחב במהלך סיבובי החום, וזה עלול לשבור את החוטים. אם האטימה רכה מדי, היא תימס. אנו משקיעים הרבה זמן בהתאמת רמת הקשיחות של האטימה, כדי שהיא תוכל לעמוד בעומס החשמלי של המנורה מבלי להישבר.
הערה חשובה לגבי החיבורים
חשוב לדעת: אטימה טובה עוזרת למנוע קצרים, אך היא גם גורמת להצטברות חום בנקודות החיבור. זה אומר שהחוטים עצמם יהיו חמים יותר מהרגיל. כדי לשמור על בטיחות, חייבים לוודא שקוטר החוטים מספיק גדול כדי לעמוד בחום הזה. אחרת, יש סיכון שהציפוי החיצוני של החוטים יימס. זו פרט קטן, אך הוא קובע אם המחמם יעמוד שנה או עשור.