למה אנחנו חושפים את מדחמי האמבטיה שלנו ל“מבחן עינויים“
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט אמיתי עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים בכל מקום, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, וסכנה מתמדת של טיפות מים שעלולות לפגוע במכשיר.
אם האטימה אינה מושלמת, או אם יש סדק קטן בצינור הקוורץ, המכשיר יקרוס תוך מספר שבועות. אף אחד לא רוצה להתמודד עם זה. לכן אנחנו לא סומכים רק על התקווה שהמדחמים שלנו יחזיקו מעמד. אנחנו משתמשים במבחני זקנה בתנאי לחות כדי לנסות להרוס אותם בכוונה, לפני שהם יצאו מהמחסן שלנו.
המאבק נגד הלחות
על טפסי המפרט תראו את הסימון IP55. בשפה פשוטה, זה אומר שהמדחם יכול לעמוד בפני אבק וטיפות מים שנופלות עליו מכל כיוון. כדי שזה יקרה, אנחנו משתמשים באטמים מסיליקון איכותיים.
אבל יש בעיה: התרחבות תרמית. כשהמדחם פועל, הכל נעשה חם יותר ומתרחב. כשהוא כבוי, הוא נכנס שוב למצב של קור. זה כמו שהמדחם “נושם”. אם האטימות אינה איכותית, האוויר הלח עלול לחדור לחלקים החשמליים של המכשיר. אנחנו עורכים את מבחני הזקנה האלה שוב ושוב, כדי לוודא שהאטימות לא יקרסו תחת הלחץ.
התמודדות עם החום
נורות אינפרא-אדום הופכות לחמות מאוד במהירות. כשהחום הזה פוגע באוויר הקר והלח באמבטיה, זה יוצר לחץ רב על החלקים החשמליים של המכשיר.
אנחנו עוקבים בקפידה אחר החיבורים של המכשיר, ומחפשים סימנים של חלודה או קורוזיה. אם הציפוי של החיבורים דק מדי, נוצרת התנגדות חשמלית. כתוצאה מכך, החיבורים נהיים חמים מדי, והחוטים עלולים להימס. אנחנו מעמיסים על המכשיר לגבולות האפשריים, כדי שהחיבורים יישארו יציבים ובטוחים, לא משנה כמה לחה האמבטיה.
הקושי
יש חיסרון בכך: כשאנחנו אוטמים את המדחם כל כך טוב כדי שהמים לא יחדרו, אנחנו גם מגבילים את זרימת האוויר.
כתוצאה מכך, החלקים הפנימיים של המכשיר נהיים חמים יותר מאשר במדחם תעשייתי רגיל. זו המחיר שאנחנו משלמים עבור ההגנה מפני מים. כדי שהחלקים הפנימיים לא ייהרסו, אנחנו משתמשים בחוטים מיוחדים שיכולים לעמוד בטמפרטורות גבוהות. כך הבידוד לא נהרס, ואתם יכולים ליהנות מהחום בלי לדאוג למה שקורה בתוך המכשיר.